בפוסט הקודם דיברנו על כך שענישה אכן עובדת. זוכרים את ההגדרה?
ענישה היא גירוי בלתי נעים המופעל על הלומד על מנת להפחית סבירות להישנותה של התנה
גות מסוימת בעתיד.
לסיכום הפוסט - ענישה אכן מסוגלת להביא לשינוי התנהגותי, ואף בכיוון הרצוי למפעיל הענישה. אך יש לכך מחירים.
בפוסט הנוכחי נדון בחלופות האפשריות לענישה.
ד"ר סוזן פרידמן, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניב' יוטה בארה"ב וחלוצה בתחום ניתוח ההתנהגות המעשי של בעלי החיים, בנתה מפת דרכים המדרגת את סדר ההתערבויות ליישום כאשר נתקלים בהתנהגות הדורשת שינוי. מפת הדרכים הזו מתאימה למאלפים, וטרינרים, מטפלים התנהגותיים ולמעשה כל מי שעובד וחי עם בעלי חיים. המפה לוקחת אותנו דרך מסלול נסיעה ובו יציאות בנקודות שונות, כפי שרואים בתמונה המצורפת לפוסט. כל יציאה מתארת התערבות שמטרתה שינוי התנהגותי, או טיפול בהתנהגות בעייתית.
נתחיל בעיקרון המנחה הפשוט: ההתערבות שאנחנו מיישמים כדי
לשנות התנהגות, צריכה להיות זו האפקטיבית ביותר, ובמקביל הפחות חודרנית. באנגלית זה נשמע יותר טוב (נשמח להצעות לתירגום מוצלח):
MOST EFFECTIVE, LEAST INTRUSIVE
ושוב - העדיפות תהיה תמיד להשיג את השינוי בדרך הפחות חודרנית, וזו שמשיגה את התוצאה האפקטיבית ביותר. (למען הסר ספק, השימוש בפחד וכאב הם התערבויות חודרניות)
נמשיך - הקיצון במפת הדרכים הן הקלות ביותר להבנה:
נקודת יציאה 1 – לברר אם בעל החיים מתנהג כך עקב בעיה פיזית כלשהי: רעב/ תזונה לקויה, מחלה, בחילה או כאב. כלומר – לא מתחילים לעבוד עם בעל חיים על בעיית התנהגות כלשהי, לפני שמוודאים שאין כל בעיה בריאותית או פיזית אחרת שיכולה להסביר את ההתנהגות הבעייתית.
נקודת יציאה 6 – האחרונה במפה, מלווה בתמרור אזהרה: ענישה חיובית. בתיאוריית למידה, המונח "חיובי" מתייחס לגירוי שמוכנס אל תוך מערכת הלמידה (+), ללא כל קשר לערכו הרגשי (נעים/ לא נעים). לפי הגדרה זו – ענישה חיובית היא גירוי בלתי נעים המוכנס אל תוך מערכת הלמידה על מנת להפחית את הסבירות להישנותה של התנהגות מסוימת בעתיד. על פי מפת הדרכים של פרידמן, השימוש בענישה חיובית יהיה האופציה האחרונה בהחלט שתבחרו כאמצעי לשינוי התנהגות. הסיבה: כמעט תמיד תהיה חלופה אחרת, שהיא אפקטיבית יותר (או באותה מידה) אך פחות חודרנית מענישה חיובית. החלופות האחרות דורשות סבלנות, ידע בסיסי או מתקדם יותר במנגנוני למידה, וניסיון. אבל הן משתלמות לכל הנוגעים בדבר.
עכשיו, נחזור לנקודות היציאה 2-5. כאן העניין יותר מורכב.
נקודת יציאה 2 – לשם אפשר לפנות לאחר שמצאנו שהלומד בריא, ברווחה טובה ובמצב גופני טוב. בנק' זו, מארגנים את התנאים הסביבתיים כך שההתנהגות הרצויה תהיה קלה יותר לביצוע, וההתנהגות הבעייתית תהיה קשה יותר לביצוע.
דוגמא: הספה (האסורה) חסומה לגישה, הכרית (המותרת) פנויה, הגישה אליה קלה והיא ממוקמת בנקודה בבית האהובה במיוחד על הלומד. כך נאפשר לבעל החיים סביבה המעודדת את הבחירה הרצויה – לרבוץ על הכרית ולא על הספה.
נקודת יציאה 3 – השלב הבא בהתערבות: לאחר שהלומד בחר את האופציה הקלה לביצוע (רביצה על הכרית) – הפעולה מתוגמלת (חטיף או ליטוף ניתנים על הכרית). כלומר - חיזוק חיובי על ביצוע נכון. חיזוק חיובי הוא גירוי נעים (החיובי (+) מתייחס להכנסת הגירוי למערכת הלמידה, לא לנעים) מעלה את הסבירות לחזרת ההתנהגות בעתיד. אם זאת לא התוצאה, זה לא היה חיזוק חיובי.
נקודת יציאה 4 – מתגמלים באופן בררני רק את הבחירה לבצע את ההתנהגות הרצויה, ולא מתגמלים את ההתנהגות הבלתי רצויה, אם היא מתבצעת. (מתן יחס/ חטיפים/ צעצועים יקרה אך ורק כשהלומד נמצא על הכרית, ולעולם לא על הספה).
אמל"ק: הלומד נמצא במערכת למידה שמסודרת מראש כך שביצוע ההתנהגות הרצויה יהיה קל הרבה יותר מאשר ביצוע ההתנהגות הבעייתית. כאשר הוא בוחר (האופציה הקלה) לבצע את ההתנהגות הרצויה, הוא מתוגמל על כך. כאשר הוא בוחר (את האופציה הקשה בכל זאת) לבצע את ההתנהגות הלא רצויה, הוא אינו מתוגמל. רוב הלומדים יעדיפו לעבוד פחות קשה, וגם להיות מתוגמלים על העבודה הקלה יותר. הגיוני, לא?
אם נקודות 2-4 לא עבדו לכם, חפשו את הסיבה. אולי המערכת לא בנויה בצורה מספיק מכוונת ומתגמלת. (דוגמא – אולי יש משהו כל כך אטרקטיבי ברביצה על הספה, שנדרשת יצירתיות כדי לספק חלופה באמת אטרקטיבית לספה).
עכשיו זה מסתבך.
נקודת יציאה 5 - מלווה בתמרור "עצור, תן זכות קדימה" (זכות הקדימה לנקודות היציאה הקודמות, כמובן).בפנייה זו נמצאות כמה אופציות להתערבות:
הכחדה – בטכניקה זו, דואגים שההתנהגות הבעייתית לא תתוגמל בשום צורה. היתרון – אין שימוש בכאב או הפחדה. החיסרון – בטכניקה זו לא מלמדים התנהגות חלופית לביצוע ולכן משאירים את הלומד בחוסר ידיעה מה עליו לעשות במצב הנתון.
ענישה שלילית – בטכניקה זו מסירים (-) מהלומד גישה אל גירוי נעים כענישה על התנהגות לא רצויה ("לא תוכלי לצאת לבלות הערב כי התחצפת אל אמא"). היתרון – רמת חודרנות נמוכה, כל עוד לא מונעים מהלומד משאבים בסיסיים וחיוניים במסגרת הענישה. החיסרון – עדיין מדובר בענישה, ללא הכוונה מהי ההתנהגות החלופית הרצויה.
חיזוק שלילי – בטכניקה זו המטרה היא לגרום לביצוע התנהגות רצויה. כל עוד הלומד אינו מבצע את הפעולה הרצויה, מופעל עליו גירוי בלתי נעים, שמסולק (-), ומכאן המונח "שלילי", ברגע שהוא מבצע את ההתנהגות הרצויה. כתוצאה מהפעלת הטכניקה, הלומד מתרגל להזדרז ולבצע את ההתנהגות הרצויה, כדי להימנע מהגירוי הבלתי נעים. היתרון – ניתנת הכוונה מהי ההתנהגות הרצויה. החיסרון – חודרנות. התוצאה מושגת באמצעות הפעלת כוח/ לחץ/ הפחדה.
הגישה של מפת הדרכים מספקת ארגז כלים מקיף ומסודר להתמודדות עם בעיות התנהגות שונות. הפוסט שלנו פותח צוהר להיכרות עם התחום של ניתוח ההתנהגות, ומספק זווית ראייה שרבים מכירים, אך חדשה לאחרים.
בפוסט הבא: ענישה עובדת, אבל לא תמיד.