הכלב "מתפוצץ" מכל שטות? הכל על ויסות רגשי אצל כלבים

כולנו מכירים את זה: כלב אחד רואה חתול ורק מכשכש בזנב, וכלב אחר נכנס לטירוף של נביחות וקפיצות. ההבדל ביניהם טמון במילה אחת גדולה: ויסות.

מה זה בכלל ויסות רגשי?

תחשבו על ויסות רגשי כעל "הברז" של הרגשות. זהו המנגנון שעוזר לכלב להתאים את עוצמת התגובה שלו למה שקורה סביבו.

• ויסות תקין: הכלב מבין שחזרתם הביתה אחרי 5 דקות במכולת, אז הוא רק מרים ראש ומכשכש בזנב.

• חוסר ויסות: הכלב מגיב באותה עוצמה (בכי, קפיצות, היסטריה) בין אם הלכתם לשתי דקות ובין אם לשבוע.

למה זה חשוב? כי כלב שלא יודע לווסת את עצמו מבזבז המון אנרגיה, חי בסטרס תמידי ומתקשה לתפקד ביומיום.

מה קורה כשהמנגנון הזה משתבש?

אצל כלבים, חוסר ויסות מופיע בדרך כלל בשתי צורות:

1. אימפולסיביות (הגבתי לפני שחשבתי): הכלב פועל "על אוטומט". הפעלת שיקול דעת היא פעולה איטית יותר מאשר התגובה האוטומאטית. לכלב אימפולסיבי אין את השנייה הזו של שיקול דעת כדי להחליט אם הגירוי מסוכן או לא.כלב שנוטה לתגובות אימפולסיביות נכנס לתסכול כשהוא  לא מצליח להשיג מה שהוא רוצה. התסכול, כשאינו מווסת, מוביל לזעם ולתגובות תוקפניות כלפי הסביבה.

2. תוקפנות תגובתית (ריאקטיביות): כשמשתמשים במונח "תוקפנות תגובתית" או "ריאקטיביות" מתכוונים לתוקפנות שמטרתה הרחקה של גירוי שנתפס כאיום. הכלב מפרש גירויים מסוימים כאיום ומנסה להרחיק אותם בכוח. למשל, במקום פשוט להתרחק מכלב אחר שעובר ברחוב, הוא ינסה "לתקוף" כדי להבריח אותו כברירת מחדל, מבלי לשקול תגובה אפשרות של תגובה אחרת. גנטיקה, ניסיון חיים, התעללות, הזנחה או חסך הם הגורמים להתנהגות ריאקטיבית. 

איך עוזרים להם? 6 טיפים מעשיים

• היו ה"עוגן" שלהם: אולי מפתיע, אבל כדי שנוכל לעזור לכלבים הריאקטיביים שלנו, תנאי מקדים הוא שהם יראו בנו דמות מיטיבה ומגינה שלא צפוי ממנה כל רע. כדי שהכלב יוכל להירגע, הוא חייב לסמוך עליכם ולדעת שאתם מגינים עליו ולא גורמים לו לפחד או כאב.

• פחות זה יותר: צמצמו חשיפה לגירויים שגורמים להם להגיב באלימות. הפחתת החשיפה מורידה מהם את הלחץ ולפעמים גם הפחתה חלקית עוזרת מאוד. למשל, אם הוא משתולל מול כלבים אחרים, אל תעברו בגינת הכלבים בשעות העומס.

• שימו לב לשפת הגוף שלהם: שימו לב לסימנים קטנים של אי-נוחות. אם הכלב נראה לחוץ, פשוט תתרחקו מהסיטואציה לפני שהיא מתפוצצת.

• בניית ביטחון עצמי: הצלחות קטנות (משחקי חשיבה, למידת טריק חדש בבית) בונות אצל הכלב חוסן פנימי ותחושת מסוגלות, שהם נקודות מפתח בהתמודדות עם אתגרים גדולים יותר בהמשך.

• משחקי תבנית: משחקים עם חוקים קבועים וצפויים, נותנים לכלב תחושת שליטה וביטחון במצבים מלחיצים - כשמציעים משחק תבנית בסיטואציה בעייתית, הידיעה הברורה של איך לפעול עכשיו יכולה לעזור מאד (תחשבו כמה מקלה עלינו הידיעה שכשיש אזעקה, נכנסים לממ"ד או למקלט ולא מתחילים לחשוב כל פעם מחדש איך מתמודדים עם הסיטואציה). 

• בלי עונשים: ענישה על נביחות או התפרצויות רק מגבירה את הלחץ והתסכול של הכלב, ועלולה להפוך את המצב למסוכן יותר.

מתי צריך לשקול עזרה תרופתית?

לפעמים הכלב נמצא ברמת עירור כל כך גבוהה, שהוא פשוט "לא פנוי" ללמידה. הוא בתוך סערת רגשות ולא מסוגל לשמוע אתכם.

במקרים כאלה, טיפול תרופתי (בליווי וטרינרית התנהגותית) הוא לא "סמים" כדי להרדים את הכלב, אלא גלגל הצלה. המטרה היא:

• לעכב מעט את התגובה האוטומטית כדי שהכלב יוכל "להקשיב" לנו.

• לאפשר למוח להיות גמיש מספיק כדי ללמוד הרגלים חדשים.

בשורה התחתונה: עבודה עם כלב רגיש היא מסע ארוך של סבלנות ותרגול. עבור חלק מהכלבים זה לכל החיים, אבל עם הכלים הנכונים – איכות החיים שלכם ושלהם יכולה להשתפר פלאים.