top of page
תמונת הסופר/תVeterinary Behavior Center

הכלב ההיפראקטיבי – קוים לדמותו


Yael Ori Photography צולם ע"י

"הכלב שלי היפראקטיבי. כל פעם שאני חוזרת הביתה הוא משתולל סביבי במשך רבע שעה לפחות ולא מצליח להירגע. הוא קופץ עלי, לפעמים אפילו מפיל כיסא תוך כדי ריצה בחדר, ונובח כל הזמן.  זה ממש מתיש לפעמים."

"הכלבה שלי בת 5, אבל מתנהגת כמו גורה. היא יכולה לטייל בחוץ ולשחק עם כלבים אחרים, ואחר-כך לחזור הביתה ולהתחיל לחטוף חפצים אישיים שלי ולהתחיל לרוץ איתם בבית, בלי להתעייף! היא מהירה מאד – זה בלתי אפשרי לתפוס אותה. אני מתעייף מהמרדף הרבה לפניה. מתי היא תתבגר כבר? לדעתי היא זקוקה לריטלין..."

פעילות מופרזת  היא תופעה נפוצה בקרב כלבים. לעיתים קרובות מדובר בהתנהגות נורמאלית של כלבים, שמופיעה במקום הלא נכון, או בזמן הלא נכון. במקרים אחרים מדובר בטעויות חינוך המעודדות התנהגות בעייתית שלא במתכוון. קיימות גם הפרעות התנהגות הגורמות לכלבים להגיב באופן דרמטי למצבים מסוימים – דבר המתפרש בטעות כהתנהגות היפראקטיבית.

מתי מדובר בהתנהגות טבעית ונורמאלית?

גורים, מתבגרים וכלבים צעירים הם נמרצים ועסוקים בהיכרות עם העולם שסביבם: בכל יום הם לומדים משהו חדש. את המידע על העולם הם מגלים דרך חמשת החושים, והאיבר העיקרי האחראי על חוש המישוש הוא הפה, הממשש באמצעות לעיסה.פעילות זו היא צורך התפתחותי נורמאלי וחשוב אצל כל גור. לכן, בדומה לפעוטות הבודקים את העולם דרך הפה, חשוב לספק להם צעצועי לעיסה מתאימים לגילם ולגודלם, ובמקביל לסלק מטווח ההישג שלהם חפצים בלתי מתאימים או מסוכנים. 

בנוסף לחקר הסביבה, הם זקוקים לפריקת מרץ במשחק וריצה באופן יומיומי. כאשר לא מספקים להם הזדמנויות לכך, הם ינסו לספק את הצורך בעצמם – לעיתים בדרכים בעייתיות.

לדוגמא: חטיפת חפצים שונים גוררת לעיתים קרובות מרדף בבית, כאשר מנסים להציל את החפץ מפיו של הכלב. המרדף, מעצם טבעו, מספק לכלב הנאה רבה  – ומבטיח חזרה על החוויה בפעם הבאה, לרוב גם אם בסופו של המרדף הוא נענש (היה שווה לשלם את המחיר!) . כך, לומד הכלב להפעיל את בעליו למשחק באמצעות גניבת חפצים חשובים.

ישנם גזעי כלבים שמטבעם נשארים אנרגטיים גם בבגרותם. כלבי ויימרנר, ויסלה, בוקסר, לברדור, בולדוג צרפתי, ג'ק ראסל טרייר ועוד, זקוקים להוצאת מרץ בצורת ריצה ומשחק אינטנסיביים. כאשר הם אינם מקבלים הזדמנויות מספקות לרוץ ולשחק – הם עלולים להשתולל בבית במשחק פרוע – בפעילות  המתפרשת כהיפראקטיביות.

כלבים מגזעים עובדים מתוכנתים גנטית לעבודות שונות, ויש לרובם צורך מולד לבצע את העבודות הללו. לדוגמא: כלבי רועים מסוג בורדר קולי מאגפים עדרי צאן בנעיצת מבט, מרדף ונשיכות קלות בקרסול. גזעי טרייר שונים חופרים מחילות בקרקע. כלבי רטריבר רצים אחר חפצים נעים ומחזירים אותם, וגזעים רבים אחרים כגון ניופאונדלנד – שמחים לקפוץ למים ולשחות. כאשר הם חיים ככלבי מחמד ואינם עובדים, קורות תקלות. הבורדר-קולים "מאגפים" את ילדי המשפחה או את רגלי שולחן האוכל, הטריירים חופרים בגינה והורסים אותה, והניופאונדלנד קופץ לירקון המזוהם מדי שבוע, לזוועת בעליו.


התנהגות פרועה נלמדת

לכלבים דרכים רבות ומגוונות לדרוש ולקבל תשומת לב מאנשים. לעיתים הם דורשים יחס בקפיצה על אנשים, נביחות ויללות, גניבה או הרס של חפצים בבית. פעולות אלה כמעט תמיד מזכות אותם בתגובה כלשהי מצד בני הבית, גם כאשר מדובר בנזיפה או כעס – ולא רק בליטוף או משחק. הפועל היוצא מכך הוא עידוד של אותה התנהגות פרועה ("היפראקטיבית") כתוצאה מקבלת היחס, וכניסה למעגל קסמים של התגברות ההתנהגות המטרידה. מעבר לכך, כאשר הכלב סוף-סוף נרגע מסיבה זו או אחרת – הוא אינו מקבל את תשומת הלב המיוחלת מבחינתו, כך שמנקודת מבטו – מתגמל יותר לפעול מאשר להירגע.


מה הטיפול?

הצעד הראשון בטיפול בתלונה על היפראקטיביות הוא לברר האם הכלב מקבל מענה על צרכיו ההתנהגותיים הבסיסיים.

כאשר ההתנהגות הבעייתית קיימת למרות מתן מענה הולם לכל צרכיו של אותו כלב, יש צורך בהמשך איבחון ומתן טיפול בהתאם לאבחנה המתקבלת. הכלים המשמשים לשינוי ההתנהגות הם לרוב כלים לימודיים: לדוגמא, במקרים בהם לומד הכלב לדרוש ולקבל תשומת לב באמצעים בלתי מקובלים (קפיצה על אנשים, נביחות, יללות ועוד), מתבצע תהליך למידה של עידוד ומתן תשומת לב בתמורה להתנהגות רגועה, במקביל להתעלמות מההתנהגות הבעייתית. לימוד שיטות משחק מתאימות ולגיטימיות הוא חלק נוסף מתוכנית טיפול במקרים האלה.


אז יש או אין היפראקטיביות אצל כלבים?

היפראקטיביות אמיתית אכן קיימת בכלבים, וגם בחתולים. זו הפרעת קשב וריכוז, הנקראת הפרעה אימפולסיבית.  היא נחשבת ללקות התפתחותית, וכלבים הסובלים ממנה (כן, גם הם סובלים, ולא רק סביבתם...) מתנהגים באופן חריג כבר מגורות. הם מתקשים לשלוט בדחפים, ולכן מגיבים לכל גירוי קטן בסביבה ללא יכולת לסנן בין גירויים חשובים לרעשי רקע. לעיתים הם רגישים מאד למגע, ומגיבים בתוקפנות כאשר המגע אינטנסיבי מדי עבורם – גם חיבוק או ליטוף. כתוצאה מההצפה המתמשכת בגירויים סביבתיים, הם עסוקים בפעילות מתמשכת של נביחות, הרסנות, הכנסת חפצים לפה ולעיתים קרובות גם לעיסתם ובליעתם הם חסרי מנוחה בבית, דורשים יחס ללא הפסקה, וגם פעילות אינטנסיבית של כמה שעות אינה מצליחה לעייף אותם לשינה טובה ועמוקה.

הצפה זו היא גם הסיבה לעובדה שחלק מהכלבים הללו מתמודדים בצורה טובה יותר עם סביבתם כאשר היא שקטה מגירויים חזותיים וקוליים.

התנהגויות אלה מתסכלות מאד עבור כל מי שחי עם הכלב ומטפל בו, ולעיתים קרובות גוררות ענישה בניסיון להפסיק את הפעילות הבעייתית. למרבה התסכול לשני הצדדים, ענישה רק מחמירה את הבעיה כיון שהכלב האימפולסיבי אינו מסוגל להבין, להפנים או לעצור את עצמו.

הבשורות הטובות לכלבים האימפולסיבים ולבעליהם הן, שהפרעה זו מגיבה היטב לטיפול מערכתי  משולב – התנהגותי, סביבתי ותרופתי. באמצעות טיפול נכון, אפשר להגיע איתם ליכולות איפוק גבוהות יותר, (לומדים "לספור עד 10" לפני שהם מגיבים) וללמד אותם לסנן גירויים לא רלוונטיים בסביבתם.

לשם כך, נדרש איבחון התנהגותי מסודר על מנת לזהות את ההפרעה, ולהבדיל בינה לבין הגורמים האחרים לפעילות-יתר שתוארו כאן.

איבחון וטיפול נכונים יכולים להציל חיים. רבים מהכלבים הללו מאבדים את בתיהם עקב כעס, תסכול וחוסר יכולת להיקשר אליהם ולחיות איתם חיים סבירים. הטיפול המערכתי מאפשר להמשיך לחיות עם הכלב האימפולסיבי וליהנות מחיים מלאים וטובים בחברתו.

543 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Komentarze


bottom of page